<h1>הרוקח סימן שי"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
רחיצה באב. אלו שאילות שאלתי אני יק"ר מן רבינו ר' קלונימוס מן רומי מהיכן חייב אדם למנוע מלרחוץ קודם אב יום קודם ראש חדש או ראש חדש עצמו. והשיב חייב אדם למנוע מלרחוץ מר"ח אב ובראש חדש עצמו אסור משום שנא' חגה חדשה ושבתה, אבל קודם ר"ח מותר לרחוץ ביום. ועוד שאלתי אם יזדמן לבר מינן אבל שישלימו לו ל' ימים אפי' יום אחד או ב' ימים או לאחר ראש חדש לאלתר באותה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אם מותר לרחוץ בט' או אם יש לו להמתין עד לאחר ט' באב. והשיב אם יזדמן לו סוף דבר לאחר ראש חודש לאלתר אסור לרחוץ עד שיעבור ט' באב שאין לו אבילות גדולה מזו שחרב בית אלהינו, ודמיא להא דקאמרי רבנן במסכת תענית לגבי אבל דתניא תכפוהו אבליו בזה אחר זה אם הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אלמא בחמין אסור הכא נמי כתכפוהו אבליו דמי ואסור ברחיצה עד אחר ט' באב. ועוד שאלתי אם יזדמן לאשה נדה לרחוץ מטומאתה קודם ט' באב אם מותרת ברחיצה אם לאו. והשיב לגבי אשה נדה שיזדמן לרחוץ באלו ימים מטומאתה מותרת לרחוץ על ידי פושרין ולטהר במי מקוה אם מתעסקת לטהר עצמה לבעלה, ומשום פריה ורביה הקלו לה כי הא דאמרו חכמים גדולה פריה ורביה לפני הקב"ה מבנין בית המקדש שנא' חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו (מלכים א' ה') ועוד שאינו אסור בתשמיש המטה כי אם בט' באב בלבד אבל קודם לכן מותר. ועוד שאלתי איך מנהג לרבותי' שברומי לנהוג בשבת שחל להיות ט' באב בתוכה או באחד בשבת אוכלין בשר בשבת ושותין יין בסעודה המפסקת, ואם צריך לשנות משלחנו ולישב כשאר ימות השבת או לאו. והשיב והורה אם חל להיות בשבת התירו לנו הגאונים לאכול בשר בסעודה המפסקת וגם לשתות יין מפני כבוד שבת ועונג ואין צריך לשנות משולחנו בשבת ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא ינהג בשמחה, כדאמרו חכמים במס' תענית ט' באב שחל להיות בשבת מעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתה דהא דקאמרי רבנן לא מיירי אלא בסעודה המפסקת, שאם תאמר בסעודת שבת קא מיירי שאוכלין קודם שש שעות מה צורך לומר כן והא אפי' חל להיות ערב ט' באב בחול בסעודה המפסקת לא יאכל בשר ולא ישתה יין ומשש שעות ולמטה מותר לאכול בשר כל שכן בשבת אלא לא שנא. אבל אני יקר מצאתי בה"ג בפירוש שחייב להפסיק לסעודת ט' באב משש שעות ולמעלה בשבת שלא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל קודם שש שעות מותר. אבל בשר מליח ויין מגיתו כל היום כולו אסור.
<h2>דף ל.</h2>
ועוד שאלתי אם צריך לומר ובא לציון בט' באב במנחה קודם קריאת ספר תורה כמו בשאר שבתות בתפלת המנחה או עם ואני זאת בריתי. והשיב בליל ט' באב לאחר קינות צריך לומר ובא לציון ואתה קדוש וגם בשחרית כמו כן צריך לומר, אבל לא ואני זאת בריתי משום שיש בו לא ימושו מפיך ואנן קרינן קינות הילכך אין צריך לומר, אבל כן מנהג ברומי במנחה לעת ערב של ט' באב קודם קריאת ספר תורה צריך לומר ובא לציון וגם ואני זאת בריתי כבשאר שבתות במנחה לפי שיש לומר בתפלת מנחה נחם להכי אמרינן ואני זאת, ועוד לפי שלא אמרו ואני זאת לא בערבית ולא בשחרית לכך נוהגין ברומי לאומרו במנחה כמו בשבתות שלא אמרוהו לא בערבית ולא בשחרית. ועוד אמר כן נוהגין ברומי ששליח ציבור המתפלל במ"ש שחל ט' באב להיות בתוכה צריך לחלוץ את בתי שוקיו מעל רגליו ולהניח מנעלים בהרווחה ואחר כך אומר ברכו במנעלים לאחר ברכו יחלוץ מנעלים מן הרגל ברגל אחת את חבירתה לאלתר. לבר מינן אם יארע אבל בט' באב ראיתי נוהגין כן בשפירא שאין נכנסין לבית הכנסת בלילה עד למחר ולמחרתו נכנס ויושב עם הקהל עד שמשלימין קינות. ובחמשה עשר באב נופלין בתחנונים וכן נוהגין לפי שניטלה מגילת תענית. וכן הורה רבינו שלמה בר' שמשון ב"ר אליקים שאומר ובא לציון לאחר קינות בין במ"ש בין בשאר ימות החול בליל ט' באב וגם למחר, ואינו אומר ואני זאת אפילו בשחרית וערבית, ואין אוכלין בשר בט' באב שחל להיות בשבת בסעודה המפסקת. כבר נהגו בכל מקום שהאבל נכנס לבית הכנסת בט' באב ובפורים ומתפלל עם הצבור.
סדר תפלה ערב ט' באב במנחה מתפלל ואין נופלין על פניהם. ולתפלת מעריב יושבין על הקרקע וקורין איכה וחוזרין זכור ה' ומוסיף אוי עד ואתה ה' לעולם תשב וקינות ומתחיל ואתה קדוש ואין אומר ואני זאת שנראה כמקיים וכו' והכל בטלים ולגבי אבל לא שייך למימר כן לפי שהמנחמין מותרין ואומר קדיש בלא תתקבל והולכין לביתן ואין אדם נותן שלום לחבירו. למחר אין מגביהים קולן ומשכימין לבית הכנסת ומתפלל י"ח ועננו וקדיש בלא תתקבל ומוציאין ספר תורה וישראל השלישי הוא מפטיר ואומר המפטיר הברכות עד מגן דוד וקינות אשרי ובא לציון בלא ואני זאת ולא למנצח דקרוי מועד ולא תתקבל דכ' שתם תפלתי. ואין נופלין על פניהם שחרית וערבית ואם חל בחמישי אין אומר והוא רחום ולא ארך אפים ואומר קדיש על קריאת התורה.
רבינו יצחק בסעודה המפסקת היה בוצע על ב' ככרות כמו בשאר שבתות והיה הולך במנעליו עד לאחר ברכו, ומשנכנס אב לא היה אוכל בשר ושותה יין. אבל ר' משה בר יקותיאל לא היה בוצע על ב' ככרות ולא אמר רצה והחליצנו, וכן מנהג בשפיר"א שאין אוכלין אלא ביצים ופירות אבל יושבין על השולחן, ונוהגין לומר צדקתך במנחה ובוורמישא אין אומרים ואין אומרים ויהי נועם. במגנצא אומר ובא לציון כשחל ט' באב בימות החול ולא במוצאי שבת בלילה, ובוורמיישא אין אומרים. יש שאין מברכין ברכת המזון בשלשה. בפסיקתא רבתי בט' באב מותר אדם בכל הדומה כאלו היה מתו מוטל לפניו וקברו כי נחם ה' ציון וגו'.
